אני גר במלון הדולפין. כן, אותו מלון מהסיפור של הרוקי מורקמי. לא, זה לא בסאפורו. מורקמי הוא אחד המגשרים פה בארץ הפלאות. הוא אחד הראשונים שעבר לכאן ובכך נטע אומץ בהרבה אחרים שפחדו. הוא טוען שיותר נעים לרוץ כאן. אני מקווה לפגוש אותו באחד הימים. בארץ הפלאות מאוד מכבדים אותו. אני חושב שהיו נותנים לו להיות ראש ממשלה לו מישהו היה צריך למשול כאן לפי הקריטריונים של ארץ ה"שפויים". מצד שני אני משוכנע שמורקמי היה מסרב להצעה.
מלון הדולפין נבנה לפי תיאורו של מורקמי בספר. אף אחד לא טרח לבדוק אם קיים כזה מלון במציאות. אה, חשוב לציין הם בנו את הגרסה הראשונה של המלון, זה מהספר עם הכבשה לא מהספר השני. יש לי חדר קטן שם ושילמתי מראש לשנה. למזלי, למרות חוסר יכולתי להסתדר בעולם השפויים נפשית, הצלחתי להיות חכם ולחסוך מספיק כסף כדי לחיות. יש לי חדר קטן ומרווח. מיטה, שולחן כתיבה, מעטפות, מנורה, צמח קיר מטפס שאחראי על ניקיון החלונות ועל סידור המיטה. הוא מתעורר כשאני לא שם כדי לעשות את המטלות שלו. הוא ניזון מחוסר סדר. התנועה להחזיר את הכל לקדמותו היא סיבת קיומו. הצמח הזה מאוד נפוץ פה. מישהו פעם ניסה לשווק אותו בארץ השפויים אבל המעבר בבור הרג אותם. חוסר הכלכליות בצמחים מתים הוביל את המשווקים לרדת מהרעיון. לגבי מזג האוויר בארץ הפלאות - הוא משתנה ביחס למקום ולרגשות. כך שהכול ניתן לשליטה. מזג האוויר פה לא מורגש בחוץ אלא בפנים. מתייחסים לטמפרטורה כאל אחד החושים.   חוש הטמפרטורה. לפי זה מחליטים מה ללבוש. לצורך העניין אם מצב הרוח שלי לא משהו ויש לי צורך לריב עם מישהו אני לוקח איתי בגדים להחלפה כי אני יודע שבשלב מסוים ל היום יהיה לי קר או ירד עלי גשם. בארץ השפויים לא חייבים לתכנן כלום הכול מתוכנן כבר בשבילך על ידי מישהו אחר. בארץ הפלאות אתה חייב לתכנן הכול מראש ולצפות לנודע ללא נודע ולהבין ששום דבר מזה לא יקרה. לטעמי זה עדיף כי זה נותן לך משהו לעשות בבוקר.