את המסע לארץ הפלאות התחלתי לפני שלוש שנים. זה לא היה מתוכנן. זה היה רגע ספונטני שבו ישבתי על חוף הים והבנתי באותו רגע שאני לא מאושר, ולא שבע רצון רק "אני". אז עברתי לארץ הפלאות. מעט אנשים עוברים לארץ הפלאות. קוראים לנו ה"מהגרים".
למה עברנו? משום שהגדרות העולם השפוי הפכו להיות הגיוניים רק לאנשים שהחליטו מראש להצטופף יחד. מה שאומר שרק אם אתה חלק מקבוצה עצומה של אנשים. לצורך העניין "תאגיד" אז יש הגיון שפוי בתשובה לשאלה "איך הדברים עובדים?" זו רק אשלייה, כמובן, לפחות לפי דעתי. כי בכל "תאגיד" כזה לאף אחד אין באמת מידע שלם של " איך הדברים עובדים?" הדבר היחיד שיש לו זה בטחון מסוים שמישהו אחר יודע ב"תאגיד" יודע איך הדברים עובדים. ומדוע יש לו את הביטחון הזה? בגלל שהדברים בצורה מופלאה באמת עובדים. לא משנה את מי יחליפו או יצרפו או ישנו - עדיין התאגיד עצמו יישאר זהה ויתנהל כאילו לא היה שינוי. אין באמת מנהל או מוח מאחורי הדברים. ה"תאגיד" עצמו נע באמצעות אורגניזם חי, כל אחד אחראי למשהו שמישהו אחר לא אחראי עליו, כיצד אדם יודע שהוא אחראי על כך? הוא לא יודע. הוא מניח ככה מכיוון שזה מה שהוא יודע בלאו הכי והיה מעוניין לעשות אותו עד סוף חייו בלי שיפריעו לו. הדבר קרוי בשפת העולם השפוי "רווחה" (היא כמעט לא נמצאת אבל עדיין מתייחסים אליה כעל נוכחת) . ניסיתי לחיות בתוך "תאגיד" אבל נכשלתי. אני "מטיל ספק". היום זה שם של זן. פסיכואנאליסטים טוענים אומרים שזאת מחלה עצבית. שאחד מכול שמונים ושבעה אנשים יחלה בה. מחקרים חדשים טוענים שאמונה והטלת ספק הם מרכיבים שנמצאים במוח וניתן בעזרת התערבות כימית לטפל בזה. הייתה תקופה שממש הרגשתי שרודפים אחרי. בתאגיד שבו חייתי ועבדתי כל הזמן שאלתי למה? למה ככה.. ולמה זה... תמיד קראו לי לשיחה. האנשים הממונים על ביטחון התאגיד. אני שוב מזכיר אף אחד לא מינה אותם לזה, הם פשוט לקחו על עצמם את התפקיד. העיקרון ב"תאגיד" עובד ככה - אתה עושה את מה שאתה יודע לעשות אלא אם כן מישהו אחר עושה את זה. אם מישהו אחר כבר עושה את זה כל שעליך לעשות הוא למצוא משהו אחר לעשות. יש אנשים שתפקידם הוא לחפש משהו אחר לעשות. קוראים להם "סותמי החורים" כי הם ממלאים תפקידים קטנים שמתפנים פתאום בגלל סיבות של מחלה, מוות פתאומי או סתם לחץ לא ברור שנוצא באחת מפינות ה"תאגיד".
בשיחות הושיבו אותי על כיסא ופרצו במונולוג מוכן ומותאם מראש שעלי להפסיק לשאול שאלות שמערערות את יציבות ה"תאגיד". היו פעמיים ששלחו אותי לבדיקת אם אר איי לבדוק גלי מוח. אבל הם לא מצאו כלום. לבסוף האדם הממונה על להעיף אנשים מחוץ לתאגיד הופיע אצלי בדירה ואמר לי שאני מסולק. כך מצאתי את עצמי בחוץ. ללא מקום מגורים. אז לא נותרה לי ברירה הלכתי למקום היחיד שהרגשתי בו בטוח לקחתי את החפצים שלי וקפצתי לבור של אליס.
למה עברנו? משום שהגדרות העולם השפוי הפכו להיות הגיוניים רק לאנשים שהחליטו מראש להצטופף יחד. מה שאומר שרק אם אתה חלק מקבוצה עצומה של אנשים. לצורך העניין "תאגיד" אז יש הגיון שפוי בתשובה לשאלה "איך הדברים עובדים?" זו רק אשלייה, כמובן, לפחות לפי דעתי. כי בכל "תאגיד" כזה לאף אחד אין באמת מידע שלם של " איך הדברים עובדים?" הדבר היחיד שיש לו זה בטחון מסוים שמישהו אחר יודע ב"תאגיד" יודע איך הדברים עובדים. ומדוע יש לו את הביטחון הזה? בגלל שהדברים בצורה מופלאה באמת עובדים. לא משנה את מי יחליפו או יצרפו או ישנו - עדיין התאגיד עצמו יישאר זהה ויתנהל כאילו לא היה שינוי. אין באמת מנהל או מוח מאחורי הדברים. ה"תאגיד" עצמו נע באמצעות אורגניזם חי, כל אחד אחראי למשהו שמישהו אחר לא אחראי עליו, כיצד אדם יודע שהוא אחראי על כך? הוא לא יודע. הוא מניח ככה מכיוון שזה מה שהוא יודע בלאו הכי והיה מעוניין לעשות אותו עד סוף חייו בלי שיפריעו לו. הדבר קרוי בשפת העולם השפוי "רווחה" (היא כמעט לא נמצאת אבל עדיין מתייחסים אליה כעל נוכחת) . ניסיתי לחיות בתוך "תאגיד" אבל נכשלתי. אני "מטיל ספק". היום זה שם של זן. פסיכואנאליסטים טוענים אומרים שזאת מחלה עצבית. שאחד מכול שמונים ושבעה אנשים יחלה בה. מחקרים חדשים טוענים שאמונה והטלת ספק הם מרכיבים שנמצאים במוח וניתן בעזרת התערבות כימית לטפל בזה. הייתה תקופה שממש הרגשתי שרודפים אחרי. בתאגיד שבו חייתי ועבדתי כל הזמן שאלתי למה? למה ככה.. ולמה זה... תמיד קראו לי לשיחה. האנשים הממונים על ביטחון התאגיד. אני שוב מזכיר אף אחד לא מינה אותם לזה, הם פשוט לקחו על עצמם את התפקיד. העיקרון ב"תאגיד" עובד ככה - אתה עושה את מה שאתה יודע לעשות אלא אם כן מישהו אחר עושה את זה. אם מישהו אחר כבר עושה את זה כל שעליך לעשות הוא למצוא משהו אחר לעשות. יש אנשים שתפקידם הוא לחפש משהו אחר לעשות. קוראים להם "סותמי החורים" כי הם ממלאים תפקידים קטנים שמתפנים פתאום בגלל סיבות של מחלה, מוות פתאומי או סתם לחץ לא ברור שנוצא באחת מפינות ה"תאגיד".
בשיחות הושיבו אותי על כיסא ופרצו במונולוג מוכן ומותאם מראש שעלי להפסיק לשאול שאלות שמערערות את יציבות ה"תאגיד". היו פעמיים ששלחו אותי לבדיקת אם אר איי לבדוק גלי מוח. אבל הם לא מצאו כלום. לבסוף האדם הממונה על להעיף אנשים מחוץ לתאגיד הופיע אצלי בדירה ואמר לי שאני מסולק. כך מצאתי את עצמי בחוץ. ללא מקום מגורים. אז לא נותרה לי ברירה הלכתי למקום היחיד שהרגשתי בו בטוח לקחתי את החפצים שלי וקפצתי לבור של אליס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה