אין יום הולדת שמח" אמר הכובען. הוא לא נראה טוב. העיניים שלו היו אדומות מהרגיל ואצבעות ידו השמאלית נגנו על פסנתר בלתי נראה. "הנה קח, הבאתי לך את זה" הוא הגיש לי משהו שהיה נראה כמו בננה עטופה בעיתון. כשהסרתי את הסלוטייפ בעדינות ראיתי שאכן זו בננה עטופה בעיתון. "תודה" אמרתי. הוא חייך בקושי. אני מכיר את הכובען כר כמה זמן משהו לא טוב עובר עליו. הוא שונא שאני שואל אותו מה איתו. ובכלל הוא מעדיף לשתף כמה שפחות. "מה שחשוב זה המעשים שהיינו רוצים לעשות. הם יותר חשובים מהמעשים שאנחנו עושים. מה שאולי נעשה בעתיד מעיד על מי שהיינו רוצים להיות. מה שאנחנו עושים מעיד על מי שאנחנו באמת ועם זה אני לא מעוניין להתמודד." אמר לי לאחר ויכוח משמעותי שהיה לנו בעבר. עכשיו בהווה אני לא משוכנע שהוא יזכור שאמר את זה. אבל ייתכן שבעתיד הוא יגיד את זה שוב.